דפי הנצחה

קורות
חייו

ארינקה נולד ב-25 באוקטובר 1927 בעיירה
ז'מרינקה שבאוקריינה. בן 3 ב-1930 עלה ארצה עם הוריו – זלדה ושלמה פורמן,
לבנימינה, שם כבר גרה אז משפחת אחות האם – הדודה יונה והדוד יצחק, הזכור לרבים
מאיתנו.

אביו של ארינקה הרחיק בחיפושי עבודה עד
תל אביב, שם חלה, ונפטר חודשים מעטים לאחר העליה לארץ, כאן נרתמה אמא זלדה לפרנסת
המשפחה והיתה יוצאת לעבודה מבוקר עד ערב – תחילה בסלילת כבישים אח"כ במרפאת
קופת חולים במושבה. ליובה הקטן מצא בית אצל הדודים, שם בילה את רב שעותיו.

הדוד סימל עבורו את דמות האב ואף נשא את
אמו של ארינקה לאשה לאחר מות הדודה.

עם סיום ביה"ס העממי בבינימינה יצא
ארינקה ללמוד בביה"ס המקצועי "מכס פיין" בתל אביב, שם גר אצל דודים
ברחוב הירקון. בביה"ס הכיר חברים מסניף הנוער העובד וכך הצטרף לתנועה.

כאשר יצאו ראשוני הגרעין הימי להכשרה
בשדות ים ב-1944, יצא איתם גם ארינקה, מכאן והלאה היתה הקבוצה וארינקה בתוכה, חלק
מהמפעל הלאומי של המדינה שבדרך בהשתתפות בעליה בלתי לגלית, בקרבות עם הכנופיות
באיזור מפרץ חיפה, בייצור משוריינים במסגרית עין חרוד ועד להקמת נחשולים, בה נכנס
עד מהרה לעבודה בשדה בצוות הפלחה.

ב-1949 נבחר ארינקה למא"ז ויצא
לקורס קצינים אותו סיים בהצטיינות. לאחר לחצים מרובים של הצבא גויס ארינקה לצבא
הקבע ב- 1950, לתקופה של שנה בה נרתם לצרכי ההגנה המרחבית באיזור, יחד עם זאת הוא
ה"מוכתר" של נחשולים (מא"ז) ועובד לסירוגין במשק.

שנים רבות שילב ארינקה את עבודתו בשדה
עם פיקוד על המקום ושירות מילואים פעיל באיזור. במשך השנים פחתה הפלחה והפכה
לגידולי שדה שבשלחין, וארינקה, אחרון הפלחים, הפך לאיש שלחין, תוך כדי עבר קורס
"רכזי משק"  במדרשת רופין וכמה
שנים אף ריכז את הענף. הצוות סביבו נעשה כל פעם "יותר צעיר" וארינקה
המשיך עם הצעירים עד שחלה, בקיץ 1987.

כל השנים היו לארינקה תפקידים מסורתיים
בחגי המשק, ארגון טכסי הזיכרון שלפני יום העצמאות, הסברים (טיולים) בעקבות המכבים
בחנוכה. בין שאר התפקידים שמילא – סדור עבודה, רכז תרבות וליווי גרעין בנערן. אהב
לספר מעשיות מהשנים הראשונות בנחשולים ובעת מחלתו אף העלה אותן על הכתב, גם בכתיבת
שירים שלח ידו.

זמן רב חלם ארינקה על נסיעה לברית
המועצות, חלומו התגשם ב-1965, היה גם בסיור מקצועי בארה"ב ובטיול באירופה עם
שרה'לה.

מעל הכל ארינקה היה סמל השורשיות – נטוע
בנוף מולדתו בכל גופו ונפשו ופורש צילו לכל אוהבי ארץ ישראל ותרבותה.

השאיר אחריו אשה - שרה'לה. שתי בנות –
דגנית ושלומית ונכדה הדר.

אחרי מותו נולדו נכדות נוספות, לוטם
וניצן, ונכד מיתר.