דפי הנצחה

קורות חייה

שרה'לה גרוס פורת נולדה בטבריה כבת
אמצעית למשפחה ותיקה, דור חמישי בארץ. לא היתה לה ילדות קלה. בהיותה בת חמש,
התייתמה מאמה ואביה שלא יכול לטפל בילדיו פיזר אותם בין בני המשפחה. הבן הבכור עבר
לדודים בנהריה והבן התינוק נמסר למשפחה אומנת. שרה'לה נשארה בטבריה אצל סבתה,
שהיתה אשה חרדית באופן קיצוני ולמרות זאת היו לה זכרונות יפים מבית סבתא. כשהסבתא
התקשתה להמשיך ולגדל אותה, עברה שרה'לה אל דודתה בנהריים ובהמשך נדדה עם משפחת
הדודה לקרית חיים. בסביבות גיל 12 היא הצטרפה להכשרה באשדות יעקב. בני הגרעין שלה
היו עבורה כאחים ועד ליומה האחרון שמרה איתם על קשר. בהכשרה היא התוודעה
לפלמ"ח, תחילה ללא ידיעתה ("התאמנו, טיילנו, עשינו מה שעושים
בגדנ"ע"). לאחר שקבוצתה הושבעה לפלמ"ח, הם עברו לגבעת השלושה שם
למדו להפעיל נשק. כשפרצה מלחמת השחרור, גוייס הגרעין שלה לגדוד שער הגיא (הגדוד
החמישי), שלחם בחזית ירושלים. הקבוצה עלתה לירושלים הנצורה בשיירת האספקה האחרונה
דרך שער הגיא. השיירה הופצצה ע"י ערביי לטרון ומלוויה נאלצו להעלות באש את כל
משאיות האספקה שלא תיפולנה בידי האויב. לירושלים הם כבר הגיעו רגלית. היה זה ערב
פסח ולא היה מה לאכול. את מעט האוכל שהיה נתנו לבנים הלוחמים, שיצאו לקרב הכושל
בלטרון, ממנו רב החברים לא שבו, לאחר מכן ניסו לכבוש את רמת רחל, גם כן ללא הצלחה.

שרה'לה עלתה עם בנות הגרעין להר הצופים
לטיפול בפצועים הרבים שרוכזו שם. ירושלים, לפי עדותה של שרה'לה היתה גיהינום.
מלחמה מתמדת בלי אוכל ושתיה. חווית הקרבות הקשים ובעיקר אבדם של חברים רבים
מההכשרה שלה, הותירו בה את רישומם.

לאחר נפילת העיר העתיקה, יצאו שרידי
הגרעין חזרה לשפלה בדרך בורמה שרק נסללה והצטרפו לקרבות הנגב. הבנות ששבו לגבעת
השלושה שאפו ליותר חלוציות, בדמות קיבוצים חדשים ושרה'לה שחיפשה קיבוץ צעיר ומתחיל
הגיעה לנחשולים. מיד עם הגיעה עברה השתלמות בקופת חולים אך לא עבר זמן רב והיא
הוצבה לטפל בתרנגולות. בעלון הקבוץ משנת 1948 נכתב "המזכירות החליטה להחזיר
את שרה'לה מהשתלמות בענף הלול ביגור, לאחר שנוספו 300 פרגיות ללול ואין אדם מתאים
שיטפל בהן". שרה'לה הקדישה עצמה לכל מקום עבודה במסירותובהתמדה. היא עבדה
שנים בלול עד לחיסולו ומשם עברה לאקונומיה לשנים רבות. היא התמחתה בהכנת כמה
מאכלים ייחודיים שחברים חיכו למצוא בארוחות. היה ממש משבר כשעזבה את ענף המזון,
ב1978, לתחום ההלבשה (תפירת בגדי ילדים בעיקר).

בשנת 1953 התחתנה עם ארינקה ונולדו
הבנות דגנית (1955) ושלומית (1960). דגנית בתה העידה "אבא (ארינקה) היה
בשבילה הכל בגלל שלא היתה לה משפחה בילדותה, היא היתה כל כך גאה במשפחה שבנתה
פה".

שרה'לה נפטרה ממחלה קשה, תקופה קצרה
אחרי שהתגלתה בגופה.