|
|||||
אבי שלנו איננו. אבי הבן, האח שלנו איננו. מתקשים אנו לחשוב שאתה אינך, מתקשים אנו לכתוב עליך בזמן עבר. הזמן חולף לאיטו ואנו מחכים . . . ומחכים לשווא. עוד לא יבשו הדמעות, עוד לא התרגלנו לעובדה כי הינך ניצב לנגד עינינו יום וליל והעצב מלוינו, ואנו נזכרים בקול טריקת דלתות האופיינית לך. וקראנו לך בשם רוח סערה לעתים נדמה לנו שאתה נכנס אך ורק נדמה והלב שוקע ודואב. בשבת האחרונה נסענו לבקר סבא וסבתא שכולים ולנחם, עשית נחת לכולנו, אפילו לבית הכנסת השכמת קום בילינו יחד בצורה הטובה ביותר וחזרנו מהר כי דאגת ביותר לסוסתך אשר נפצעה קלות. ולא ידענו כי זאת השבת האחרונה, רבות דאגנו לך, עברת לא מעט סכנות ובמסגרת דאגות ההורים לילדיהם – מהים לא חששנו, חונכת לא לחשוש וליהנות ממנו ושחיין טוב היית – אך הים אכזר הוא אותך לקח בחטף ואין מציל. אהבת את כולם וכולם אותך בפעילות חברתית ובעבודה הצטיינת השארת הורים שכולים אחים וקרובים אוהבים. ועתה לא נותר לנו אלא לזכור ולהשלים עם העובדה המרה להתגבר ולהמשיך את החיים כי כך אנו מצווים וחייבים. נזכור אותך לעד אמא ואבא (דינה ויוסף כרמי) | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
|
