Rapoo- It solutions & Corporate template

אתר הנצחה לתושבי הישוב .
יהי זיכרם ברוך...

דף הנצחה למגר מאיר ז"ל
(05/06/1921 - 27/04/1995)     (  -  )

קורות
חייו



מאיר נולד בחג השבועות בשנת
1921, בלודוויגסהאפן שבגרמניה, בן אחרי שתי בנות – ילד התפנוקים במשפחה.



בגיל 15, ב-1937, עלה לארץ
בעליית הנוער, לבית הספר המקצועי "טיץ" שקם בקיבוץ יגור.



עם גמר הלימודים, ב-1939, הצטרף
למקימי קבוצת בית הערבה ליד ים המלח ועבד כמסגר-רתך במפעלי האשלג. בבית הערבה הקים
את משפחתו עם חברת נעוריו, יפה לבית קייזר, ועסק רבות בעניני תרבות וידיעת הארץ.



ב1942 הובא בחזרה לבית הספר טיץ
ביגור כדי לשמש בו  כמדריך ומחנך, הצטרף
כחבר לקיבוץ ועסק בחינוך שנים רבות. קודם בחברות הנוער ואחר כך בביה"ס.
המוזיקליות של מאיר וקולו היפה הקנו לו מקום כבוד במקהלת יגור והוא היה בן טיפוחיו
של יהודה שרת, המוזיקאי חבר המשק.



החיים לא תמיד האירו פנים
למאיר.



-         
לאחר מלחמת העולם התברר לו, שרב משפחתו,
שנשארה בגולה, נספתה בשואה.



-         
גם למשפחה הצעירה לא חסרו צרות: שלושה
תינוקות שנולדו להם, מתו בשנתם הראשונה ממחלה גנטית, ויפה שהיתה חולנית שנים רבות,
נפטרה ממחלת הסרטן.



מנישואין אלה נותרה בתו הדס,
שהקימה משפחה ביגור.



מאיר היה מעורה בכל שכבות
הציבור ביגור, את הוותיקים העריץ ואהב והיה בקי בהיסטוריה הפרטית של כל אחד מהם. עם
השכבה הצעירה יותר, דור הביניים ובני המשק הראשונים, התרועע בקשרי ידידות אמיצה
וגם הדור הצעיר, שרבים מהם היו תלמידיו, ידע להוקירו.



לנחשולים הגיע בשנתו ה-48. כאן
בנה את ביתו החדש עם חוה'לה וכאן נולד להם ניצן. הפרידה מיגור היתה קשה מאד למאיר
והגעגוע ליווה אותו כל ימיו. עם זאת הקים בנחשולים בית חם שתמיד נשמעו בו צלילי
מוסיקה שכה אהב. את הכוח ורצון החיים שאב ממשפחתו – מחול'לה, מילדיו הדס וניצן
ומהנכדים ששימחוהו.



בשנים האחרונות עבד מאיר
בארכיון, וביצע בו דברים חשובים. אבל העיסוק החביב עליו היה, פגישות עם תיירים
מגרמניה, כאשר התבקש ע"י בית הארחה להסביר ולהראות את הקיבוץ.



מאיר כאב את הנעשה בשנים
האחרונות בקיבוץ, בארץ ובעולם, והתגעגע לשנים שחלפו, בהן היתה השפעה לאידיאות
ולאישים דגולים, הדרכים היו ברורות והחיים יותר פשוטים. הוא התגעגע מאד גם לקרובים
וחברים שהלכו לעולמם.



לפני שש שנים עבר ניתוח מעקפים
בליבו. כולם העלו על נס את אורח חייו הספורטיבי ולא ידענו שתהליך סתימת העורקים
נמשך ...שבועיים וחצי נאבק בבית החולים ומילותיו האחרונות, אותן כתב כי לא יכול
לדבר היו: "אני לא יכול לסבול יותר".



נרו כבה עם ההבהוב האחרון של נר
הזיכרון לשואה שהדלקנו בחדרו וכך הצטרף לכל אהוביו שהלכו לפניו.



יהי זכרו ברוך.



 



הוסף



< חזרה לאתר הנצחה
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות