קורות חייו כפי שנכתבו לילדיו בחוברת לזכרו. אורי נולד בסתיו 1967 בעיירה טיל בהולנד לאמא סימה ואבא יאן. עד גיל 3 גדל בבית עם אמא ואז עבר לגן. היה לו כלב דלמטי שהוא מאוד אהב. בגיל 5 אורי עלה לארץ עם הוריו והם גרו בחיפה. אורי לא אהב את בית הספר והיה בורח הביתה ורואה טלוויזיה.. כשהיה בן 8 עברה המשפחה לקיסריה ואורי למד בחדרה. הוא אובחן כמחונן והיה נוסע לשיעורי העשרה אבל את ביה'ס עדיין לא אהב. הוא אהב לטייל טיולים ארוכים על החוף. בכיתה ט עבר לפנימיית קציני ים בעכו ושם למד במגמת מכונאות. בצבא שירת כמובן בחיל הים כמכונאי. מיד אחרי שהשתחרר נסע להולנד ושם למד הנדסת בניין. הוא עבד כמהנדס בחברת אדריכלים והשתתף בבניית בניינים ענקיים ומיוחדים בהאג. בהולנד פגש את אנה. הם התאהבו והביאו לעולם את לאורנס. אבל אנה ואורי לא הסתדרו ואורי חזר לישראל וגר בחיפה בבית הישן ליד הים. הוא החליט שאינו רוצה לעבוד יותר במשרד ועבד עם חיות בפינת החי של קיבוץ שדות ים. ברותו זמן אימץ גם שני חתלתולים מתוקים - גיסיק וגיסיקט.. אחרי כמה שנים בארץ החליט אורי שהוא רוצה למצוא אישה ולהביא לעולם עוד ילדים. יום אחד התכתב באינטרנט עם בחורה מתל אביב והם החליטו להיפגש. קראו לה שרון צליל. אורי ושרון נפגשו והתאהבו מהר. הם עברו לגור בתל אביב והחליטו להיות ביחד ולהקים משפחה. לכבוד ההחלטה נסעו לטיול בפריז ובהאג, כשליה הקטנטנה כבר בבטן בגודל של קרופוק (מאכל אסייתי). בחזרה החליטו לעבור למושב תלמי אלעזר ושם נולדה ליה. אורי ושרון החליטו לגדל את ליה ביחד בבית והיו איתה עד גיל שנתיים כמעט. טיילו, שיחקו ולמדו. אורי אהב את ליה אהבה גדולה ודאג מאוד שתהיה בריאה ושמחה. שנה ושמונה חודשים לאחר שנולדה ליה, הצטרף אליה אח קטן - אייל. אורי היה מלא שמחה שיש לו בת ובן, בדיוק כמו שרצה. מעט אחרי שנולד אייל עברה המשפחה לנחשולים. הבית החדש כבר נבנה, ליה נכנסה לפעוטון חמנייה, שרון התחילה ללמד בבית ספר ואורי טיפל באייל באהבה שנה שלמה. דאג לו, שיחק ובילה איתו. בגיל שנה נכנס אייל לפעוטון תות ואורי עבד בבית בשוק ההון. המשפחה שמחה נעים לגור סוף סוף בשכונה הנחמדה עם החברים, ובעיקר קרוב לסבא וסבתא משה ועליזה ודודה כרמלי. אחרי שנתיים התחילו להופיע אצל אורי סימנים מוזרים. הוא היה עייף מאוד, כאב לו בעורף. הוא שכח דברים וגם איבד שיווי משקל ונפל. בבית החולים מצאו שיש גידול סרטני בראש ואין אפשרות לנתח ולהוציא אותו. אורי התחיל טיפולים אבל נראה והרגיש טוב. הוא היה מעורב והתעניין בכל ארוע ושיחה בגן ובבית הספר, שיחק וטייל עם הילדים, קפץ בטרמפולינה, והרים על הכתפיים ועל הידיים. השנתיים הראשונות של המחלה עברו ואורי היה חזק ושמח ובכלל לא זכר שהוא חולה. באביב האחרון התקבל מכתב מהולנד ולאורנס, ששמע שאורי חולה, ביקש לבוא לבקר אותו. הוא הגיע עם אנה ומיד נוצר קשר טוב בין כולם. אורי ולאורנס דיברו הרבה בהולנדית והסתכלו בתמונות מאז ועד היום הקשר הטוב נשאר. לקראת הקיץ הצטרף חבר נוסף למשפחה - הכלב סנופי. באותו הסתיו אורי התעייף מאוד והיה זקוק לעזרה. השכן קרל שתמיד היה חבר טוב, טיפל באורי במסירות ודאג לכל מה שהיה צריך. אורי כבר היה חלש ונזקק לעזרה רבה. הוא ישב בכורסא בסלון וכבר לא דיבר הרבה. גיסי ישבה עליו תמיד. ליה ואייל שיחקו לידו, דיברו איתו וגרמו לו להרגיש שותף בחייהם. יום אחד בחורף עלה לאורי החום והוא התנשם בכבדות. הוא היה כבר רזה מאוד והטיפולים לא עזרו. בלילה, מתוך השינה, הוא הפסיק לנשום. בבוקר ליה אייל ושרון נפרדו ממנו. יום אחר כך אורי נקבר בבית הקברות על הגבעה, אבל אנחנו מרגישים, אוהבים וזוכרים אותו והוא איתנו כאן כל הזמן .
| 
