|
|||||
קורות חייו. זאב נולד ב- 1927 בעיר לודג' שבפולין. בן יחיד להוריו. אביו היה טכנאי טכסטיל במפעל בדים ובשנות חייו הראשונות היה מצבה הכלכלי של המשפחה טוב. בעקבות משבר כלכלי בענף פוטר האב מעבודתו הפך למובטל, והמצב הכלכלי בבית הדרדר. האם נאלצה לוותר על הפסנתר שאהבה. מאוחר יותר ההורים נפרדו. זאב שזכר 3 דמויות משמעותיות בגידולו. הראשונה האומנת, השניה דודה אנקה שלימדה אותו שירים ומטבעות לשון ב3 שפות: פולנית, אידיש, וגרמנית. הדמות השלישית היא המשורר הפולני ג'וליאן טווים ששירתו דיברה אליו עד יום מותו. זאב זכר היטב את ה-1.9.1939. היום בו פלשו הגרמנים לפולין. מבחינת מזג האויר, יום נהדר, ראשית סתיו הזהב של פולין, עצים בצבעי ארגמן חום וזהב. שנת הלימודים לא נפתחה, ובכיכר העיר היתה מהומה. כעבור שבוע הגיעו הגרמנים ללודג'. טור אינסופי של גגיסות הנאצים, עד אז ראו התושבים רק צבא פולני על סוסים! מיד התחילו גזירות נגד היהודים. איסור עבודה, איסור נסיעה בחשמלית, איסור להתהלך בפארקים או לשבת על ספסלים. הגרמנים תפסו עוברים ושבים, יהודים בעיקר והיו לוקחים אותם לעבודות כפייה. חיי היהודים נעשו הפקר. כעבור זמן קצר פורסמה תכנית מפורטת להעברת כל יהודי לודג' לגטו. לחלקה הישן של העיר הנקרא – BALTY. שטח הגטו לא עלה על 4 קמ"ר. עד המלחמה גרה שם אוכלוסיה ענייה. הגרמנים אוהבי הסדר, פירטו במדויק באיזה תאריך יתפנו תושבים יהודים מדירותיהם ויעברו לגטו. רחוב רחוב ויום הפינוי שלו. כדי לזרז את התהליך היו הגרמנים פושטים על האיזור, יורים בכמה יהודים למוות וככה בלי תכנית רצו כולם לגטו.לאותם 4 קמ"ר נדחסו כ-150,000 נפש. את הדירות שהשאירו היהודים הגרמנים החרימו. אמו של זאב שהיתה בבית בשעת הפינוי נאסרה והוגלת לעיר אחרת, ומאז זאב לא ראה אותה. בגטו הוא חי עם סבתו ודודתו בחדר אחד עם עוד שתי משפחות 9 נפשות. בשנת 1940 נסגר הגטו, אין יוצא ואין בא. בראש הגטו הועמד חיים רומקובסקי, דמות שנויה במחלוקת. בעל כריזמה, איש אירגון שדאג להקמת מוסדות בגטו: בריאות, חינוך, משטרה. מטרתו היתה לעבור את השנים האיומות האילו ולהישאר בחיים ואם צריך לשם כך לעבוד למען הגרמנים, אז צריך. אנשי הגטו עבדו במפעלים שונים, זאב עבד במפעל מתכת. מנות המזון צומצמו וצומצמו המנה היומית היתה שתי פרוסות לחם דקות ומרק בלי תוכן או עם מעט מאד ירקות.הצפיפות ותנאי התברואה הירודים גרמו למגיפות דיזנטריה וטיפוס. חברה קדישא לא הצליחו לאסוף את כל המתים וגופות התגלגלו ברחובות. חיים רומקובסקי נסע ברוחובות הגטו וצעק "יהודים, אני הכנסתי אתכם לגטו ואני אוציא אתכם מכאן". ב-1942 התחילו בחיסול הגטו. היתה ה"אקציה" הגדולה ואחריה נוספות. היהודים נדרשו להתייצב בתחנת הרכבת, שם כל אחד קבל כיכר לחם וקצת ריבה, פיתוי אדיר לאוכלוסיה המורעבת. הבטיחו להם עבודה מסודרת יותר. לפחות בהתחלה היו רבים שהאמינו לדברי שקר אילו אך יותר מאוחר החלו להופיע כתובות אזהרה: "יהודים – אנו מובלים למחנה אושוויץ להשמדה". מחלות גירושים ורעב עשו את שלהם, אוכלוסיית הגטו התמעטה. בסתיו 1944, כאשר הרוסים והגטו עמד בפני חיסול נלקח זאב יחד עם דודתו לאושוויץ. בראש בלוק אליו הוצב זאב עמד פולני אנטישמי. זאב הבין שבמקום זה הסכוי לחיות אפסי לכן התייצב למשלוח אסירים בעלי מקצוע שנשלחו לעבוד במקומות שונים בגרמניה. הוא נשלח ממחנה למחנה ורק במקרה נשאר בחיים. במאי 1945 הסתיימה המלחמה. לילה לפני הכניעה עוד ניסו הגרמנים להעלות אותם לקרונות לתוך גרמניה. במחנה לא היו תרועות שמחה התגוללו שם מאות גופות של מוזלמנים (אנשים מזי רעב). השערים נפתחו ומי שהיהמסוגל ללכת יצא. זאב זכר הליכה כמו בחלום לעבר עיירה בשם לודויגלוסט. את בגדי האסיר הוא זרק ולקח מדים של חייל גרמני כמו שעשו משוחררים נוספים. הצבא האמריקאי שלט מעתה בעיירה. החיילים הבינו שהאנשים מורעבים ולכן הקימו מטבח שדה, וביומים הראשונים נתנו לרעבים לאכול כרצונם. רבים לא עמדו בכך ונפטרו בגלל השינוי העצום. מאז ניתן לניצולים רק אורז מבושל שעד שקיבתם תתחזק. זאב שהה חודשיים בבית חולים בגרמניה ואז נשלח ע"י רופאי הצלב האדום לשבדיה. השבדים הקימו עיר של אהלים לטיפול ביוצאי המחנות, זאב נשלח לבית החלמה באי גוטלנד, משם נשלח ביוזמת מרכז נוער למחנה במקום בשם מיקלבי. שם נאספו נערות ונערים משכבות אוכלוסיה שונות, רובם דיברו אידיש ומעט פולנית. שם קצת למדו וקצת עבדו. והעיקר שם פגש את את אשתו לעתיד הלה ז'ילונקה, לימים חיה. אחרי כשנה היו צריכים לעזוב את המקום ולפרנס את עצמם. תקופה עבדו בדילול סלק סור ואחר כך במפעל טכסטיל. באותה תקופה הגיעו אליהם שליחים מהארץ לשכנע אותם לעלות ארצה. הם חשבו בעצמם על הצורך לחיות בקרב יהודים. בינואר 1947 עלו עם עוד כ- 500 מעפילים, על הספינה "אולואה" ששמה הוסב אחר כך ל"חיים ארלוזורוב" באיטליה עלו מעפילים נוספים. אך כולם נלקחו ע"י הבריטים לקפריסין. ונשארו שנה נוספת במחנה.
| |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
|
