|
|||||
קורות חייו סיפור חיים כל כך גדוש ומעניין שתמיד ריתק אותי ולכן לא הפסקתי ללמוד ולחקור. אבא, עד היום אני שואל את עצמי מאיזה חומר קורצת? איך עוזב ילד בן 13 משפחה ובית ויוצא למסע אל הבלתי נודע? למדינה אחרת, שפה אחרת ויותר מכל- לבד! מסתובב בין מחנות עולים, לפנימייה, ואז מוצא את מקומו בחברת ילדים הגדולים ממנו שמחבקים אותו לחיקם, ויחד איתם מגיע למקום שומם הנקרא ״קיבוץ נחשולים״. שם אתה מוצא את ביתך, אולם לא לאורך זמן. לאחר תקופה קצרה, רשלנות רפואית הובילה לכריתת רגלך, וזאת כשהיית בסביבות גיל 14 בלבד, ללא משפחה וללא בסיס אמיתי. אבל נכות זניחה זו לא תשבור את רוחך. ואז כמו תמיד מתגלה האריה שבך, הממשיך לדהור קדימה לעבר היעד הבא. והיעד הבא הוא עיצוב אישיותך והקמת משפחה משלך! גם פה אתה מתגלה במיטבך ומצליח, לאחר עבודת חיזור נמרצת, לשבות את ליבה של האריסטוקרטית הדפנאית לבית שטיינבוק, העונה לשם נילי. גם במקרה זה הצלחת להדוף את המתנגדים בשני המחנות והוכחת שוב כי ידך היא על העליונה. משם המשכת לעבר מספר תפקידים שהוטלו עליך בקיבוץ, כשהשיא היה כמובן כרכז תרבות. משרה חשובה מאין כמוה באותם ימים, וזהו תחום שתמיד עניין וריתק אותך. עשית הצגות, ביימת סרטים, ארגנת ערבים לפנתיאון ואפילו הצלחת במשמרת שלך להביא לביקור את ג'קי קנדי אונסיס, ולארגן הופעה בלתי נשכחת עם ״שוקולד מנטה מסטיק״. לאחר ממספר שנים בתפקיד הצלחת להשלים במקביל את משימת חייך, וזו הקמת המשפחה הגדולה בנחשולים! 5 במספר (כן שוב עלית על הפודיום כמספר 1). אבל גם זה לא הספיק לך, והמשכת לעבר שלב נוסף בחייך - התאטרון. בלי לימודים ובלי רקע, עם המון כוח רצון ואמונה, שאם רוצים משהו אז משיגים אותו. הצלחת להיקלט במשפחת התאטרון! עבודה זו מילאה והחיית אותך ואתה פשוט פרחת שם. הגעת למקום הטבעי שלך והיית במיטבך. מיטב השחקנים נהנו לעבוד איתך ואתה-לעבוד איתם ״יד לכפפה״. אבל מבחינתי החשוב מכל הוא, שבמקביל הצלחת להיות אבא ענק. אבא שלא מחסיר דבר מילדיו, הנמצא שם תמיד בשבילם. אם זה בעזרה לוגיסטית, אם בשיחה טובה או סתם בדיחה שתעלה חיוך על השפתיים. אבא, לימדת אותי שלחלום זו לא בושה. ומי שחולם, בעזרת הרבה נחישות גם מגשים. למדתי ממך שלמרות מיליון תירוצים שהיו לך: למה לא, ידעת למצוא את האחד: למה כן! בשנים האחרונות צברתי הרבה שעות איתך. השיחות ביננו, הבדיחות, החלפת רשמים ודעות פוליטיות, אף פעם לא נגמרו. אבל גם במקביל ידעתי שיש לי אותך לזמן קצוב וצריך להספיק הרבה ומהר. אבל למה,אבא, למה יש לי הרגשה שעוד לא הספקתי כלום ממך? אוהב לעד תומר. בן וחבר ג'ודי שלי הלילה היה לי לילה לבן. זהלא קרה כך אף פעם קודם לכן. שכבתי ערה-ערה, וכבר הגיעה אשמורת בוקר ראשונה. ואני כך שוכבת וחושבת עליך, עלינו, על היחד שלנו שהיה כל-כך יחד, שלא ידענו שהוא יחד עד שלא נפרדת ממני – ואינך עוד. היינו כה שונים אחד מרעותו. אתה איש רעים להתרועע, אתה נפש פתוחה לקראת כל אחד ואחד. נגיעות של יהודלה – נגיעות... וכבר נפתחים שאליך, ו"צחוקים", ובדיחות (שלרוב קלקלת). ואני – אתך ולידך, נהנית מכישרונך לפתוח את כולם לאהוב אותך. להתאהב בך. שואלים אותך: "מה קורה?" – "בינתיים בסדר". תמיד – "בינתיים סדר". ופתאום - הכל לא בסדר!!! וזה לא מה שרציתי לכתוב. רציתי להגיד לך שנתת לי חיים מאושרים שאותם הבטחת לי. (לרוב – לא האמנתי). אבל האמת היא שכל מה שהבטחת - קיימת. זה היה מתחיל עם חלומות – ואני צחקתי. ואחר-כך החלומות היו מתממשים , והיינו חווים אותם יחד כאילו היו שם כל הזמן..... טיולים בחו"ל הצגות, פרימיירות, מפגשים עם שחקנים, עם סופרים - נתת לי הכל דרכך. ואני אהבתי וזרמתי אתך. האשרת את חיי לבלי די..... נותר לי רק להגיד לך - תודה! תודה על 55 שנים של היחד הזה. על שהענקת לי-לנו. 5 ילדים מקסימים. שכל אחד ואחת מהם בנה לו משפחה לתפארת, עם בני זוג מדהימים. על 11 נכדים שזכית-זכינו לראותם נולדים, וגדלים, וקשורים שאלינו בנימים של היחד שלנו. ג'ודי שלי -- אתה כל-כך חסר לי!!!!!!!! נילי אבא יהודה שלנו בחייך הארוכים מילאת המון תפקידים. התחלת בתור עובד על מכונת הצילום במזכירות הקיבוץ בתל אביב, המשכת בתור סנדלר, אינסטלטור מדופלם, אחר כך רכז עבודה, רכז תרבות, רכז בנייה, ומשם עברת להיות מנהל הצגות בתיאטרון חיפה, היית גם שחקן בשעות הפנאי, בעל אוהב לאמא שלנו אבל מבחינתי תפקיד חייך היה להיות האבא שלי ואני מבטיחה לך שעשית את זה על הצד הטוב ביותר. אבא אהוב שלנו אנחנו חמישה ילדים ותמיד נתת לכל אחד מאתנו את ההרגשה שהוא בן יחיד. יכולות האהבה והנתינה שלך היו כל כך גדולות שלא רק אנחנו קיבלנו ממך אלא גם כל הסובבים אותך – מהמשפחה הגרעינית שלנו, האחיות שלך ומשפחותיהן ועד האנשים שעבדת איתם, אנשים שפגשת בים, בסופר, בבנק, הדיירים שלך ועוד ועוד. לכולם נתת את ההרגשה שהם חשובים ומיוחדים לך וכולם החזירו לך באהבה. את הסיפורים על היום בו נולדתי לא אשכח – אחרי 3 בנים אתה ואמא השתוקקתם לבת, אמא נסעה ללדת ולך אורה אלוני הודיעה הלידה. בהתחלה היא אמרה שזה שוב בן ואז היא אמרה שלא, זו בת! ואתה כל כך שמחת שפתחת את כל החלונות בבית וצעקת בכל הקיבוץ: "נולדה לי בת, נולדה לי בת" עד היום אתה נותן לי להרגיש שאני הבת שכל כך רצית וייחלת לה. תמיד נתת לכולנו את הביטחון ואת הידיעה שלא חשוב מה נעשה אתה תהיה שם בשבילינו. שלשום כאשר סיפרתי לרותם ורוני, הנכדות שלך, כי אתה איננו, אמרה רותם בבכי: "ומי יספר לנו עכשיו סיפורים מצחיקים?, ומי יעודד אותנו כשנהיה עצובים?" כי כזה היית – אופטימי חסר תקנה, רואה את החיים בוורוד ואיש של צחוק ודרכי שלום. אבא – למרות שאתה כבר איננו אתה תמיד תישאר לנו – בסיפורים שלך, בבדיחות, באמרות השפר בספניולית, בטעויות הדיבור והכתיב המצחיקות שלך, עם החיוך החם והחיבוק והאהבה האין סופית שנתת לנו. עם מותך – הקשת איבדה את הצבעים שלה והעולם עכשיו הרבה פחות זוהר וססגוני כי אתה הענקת לו צבע. אבא שלי – אין כמוך ולא יהיה. אוהבת אותך לירון סבא, אני חושבת על הדרך הטובה ביותר לתאר אותך, לספר על כל הדברים שאתה. על איך זה הגיוני שברגע זה אני נפרדת ממך. ואיך כמה מילים יכולות לעשות את כל זה? בשבילי אתה אדם של מילים. ואולי שם גם מצאנו אחד את השני. האהבה הגדולה שלך לקריאה, ובעיקר לסופרים שמיטיבים לתאר כל פרט ופרט, למציירי התמונה המדוייקת של הרגשות, המקומות והאנשים. ואתה כמוהם, רק שאתה דיברת את סיפורייך. ודיברת על הכל. כמובן שבשבילך לדברים שוליים כמו בן כמה היית, מתי זה היה או מה נאמר אין כל חשיבות ממשית בעינייך, אבל מה הרגשת, את זה ידעת לתאר כל פעם בפתיחות מדהימה, בלתי נגמרת וחסרת מעצורים. ולמרות כל אלו עדיין קיימת בי התחושה שאף לא אחד מאיתנו יודע את כל הסיפור. יש עוד כל כך הרבה שרציתי שתספר לי. אני רק רוצה עוד פעם אחת לשמוע אותך מספר על איך סבתא יונינה הגיבה כשסבתא הביאה אותך הביתה פעם ראשונה. רק עוד פעם אחת שתכנס הביתה ואני אשאל "סבא! מה קורה?" ואתה תענה "מה קורה? הכל כבר קרה!" וללכת איתך לעוד הצגה אחת ושתמליץ לי על עוד ספר רק עוד פעם אחת לראות אותך מקפץ על הרגל הכל יכולה לתוך הים. להסתכל עלייך באיזה הפתעה ליום הולדת, או עוד ארוחת חג כשאתה מדבר על כמה שאתה מאושר, עם עיניים בורקות דומעות וחיוך ענקי. תספר לי עוד פעם אחת כמה המשפחה הזאת זה החלום הכי גדול שלך. אני אוהבת אותך סבא. היית ואתה עדיין כל כך הרבה בשבילי. הראת לי איך אוהבים ללא תנאים, איך מקבלים בני אדם בלי שום קשר לאיזה צבע הם ובמה הם מאמינים. ואיך לתת הכל מעצמך לאנשים שאתה אוהב. אבל גם סתם ככה למי שהעזרה שלך יכולה להועיל לו. כמה התעניינת בנו הנכדים והיה לך תמיד חשוב לשמוע ולדעת עלינו ולצחוק איתנו המון. בשנת הבת מצווה שלי לקחת אותי לטיסה בשמי הארץ במטוס קל, שגם אני זכיתי להטיס. זה היה חלום שהתגשם וזו הייתה הפתעה מוחלטת. אני חשבתי שאני בדרך למשימת התנדבות בכלל. אז אני גם נזכרת עכשיו איך אתה וסבתא אמרתם לי לשמור את זה בסוד מההורים ומכולם כי רצית ביום המסיבה להפתיע את כולם ולחשוף את זה בסרט שהכנת לי. אני כמובן לא ממש צלחתי את שמירת הסוד (בכל זאת חלק ממשפחת הגלילי). אבל איזה חוש לדרמה היה בך סבא, מצליח אני אוהבת אותך סבא ואני לא מתחרטת על כלום. אני כל כך שמחה בשבילך שהטיסה לארה"ב שתכנונה היה באוויר שנים, יצאה לפועל באפריל האחרון. שזכית להכיר את עילי וסהר. ושבראש השנה האחרון היינו כולנו ביחד גם עם אורן ודניאל, ושהיית מאושר, אפילו שפחדת. קשה לי להפרד. אני אבל איך מסבירים בכלל מישהו שכל כך יוצא מהרגיל? איך כמוך אני מבטיחה. הנכדה שלך, אופיר סבא, אני בשבילי | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
