דפי הנצחה

קורות
חייה

יוכה נולדה בשנת 1928 בבן שמן,
לאביה יונה בלסקי ולאמה לאה לבית ויינשטיין, כאחות בכורה לשתי אחיותיה מולי
(שמואלה) ונטע. היא נקראה יוכבד על שם סבתה אם אמה.

שנות ילדותה התאפיינו בחיי
נדודים בכל הארץ. מבן שמן עברה המשפחה הצעירה לתל אביב, שם עבד אביה בבנין ואמה
נקתה את בתי העשירים. משם עברו לרמת גן וחלקו בית ללא מטבח עם עוד משפחה. לאחר
לידת אחותה מולי נשלחה יוכה לקבוץ רמת דוד שם גרו דודיה. רק השתלבה בחיי הקבוץ וכבר
עברה לתחנה הבאה – חוות איבטן ליד כפר חסידים. שם חבר אביה לאחיו ומשפחתו. ליד
החווה זרם נחל הקישון שבחורפים ניתק את החווה ובידד אותה. בחווה זו ננגחה יוכה
ע"י איל וכן עברה נסיון חטיפה בידי ערבים שעברו עם שיירת חמורים בסמוך לשער
החווה. צעקותיה של יוכה הזעיקו מחלצים שהחזירוה להוריה.

לקראת כניסתה לכתה א' עברה
המשפחה לחיפה, בה עבדו ההורים בבנין. את שנת הלימודים השניה כבר עשתה בנשר, שם
התגוררה המשפחה בצריף על צלע הכרמל. כשהחלו מאורעות 1936 הם סבלו מהתנכלויות
חוזרות ונשנות מצד הכפר הערבי שהיה בכנותם. בפעמים אילו, היתה האם לאה נמלטת עם
שתי בנותיה לבית החרושת למלט, עד יעבור זעם.

בשנת הלימודים הרביעית חזרה
המשפחה לחיפה ויוכה שבה לבית הספר הקודם שלה.

באותו זמן התארגנו כמה משפחות
להקים את מושב משמר השלושה ליד יבניאל. שוב ארזו ההורים את חפציהם הדלים ואת שתי
הבנות ועברו להתגורר באהלים, עד אשר יבנו מבני הקבע.

התנאים היו קשים ללא חשמל ומים,
חום לוהט בקיץ ובוץ עמוק בחורף.

לאחר 13 שנות עבודת פרך בשדות
ובמשק החי, וחיי מחסור, קנו ההורים משק בכפר ויתקין והמשפחה נדדה לתחנתה האחרונה.
אך לא עבור יוכה. עוד קודם לכן, בגיל 14, היא עברה ללמוד בסמינר לוינסקי למורות,
והתגוררה בתל אביב, שם נאלצה לעבוד למחייתה ולממן את לימודיה ומגוריה, כשההורים
תומכים במצרכי מזון. בתל אביב הצטרפה לתנועת הנוער העובד, לקבוצה שהיתה לימים
ממקימי נחשולים, במסגרתה פגשה את אבנר גלעד בעלה לעתיד. בעיצומם של קרבות מלחמת
העצמאות במרץ 1948, התחתנו יוכה ואבנר בכפר ויתקין. חודשים ספורים לאחר מכן עלתה
קבוצת נחשולים לטנטורה ויוכה הצטרפה מעט אחריהם כשהיא כבר בהריון עם הבת הראשונה
ענת.

השנים הראשונות של בניית קבוץ
יש מאין, כולל גידול הילדים הראשונים בתנאים הקשים שררו בכפר הערבי הותירו ביוכה
חותם כבד.

המצב השתפר עם המעבר לנקודה
החדשה ואז נולד יובל. אבנר העביר את רב שנותיו בים, אם בדיי, או בחיל הים ולימים
בצי הסוחר ויוכה היתה, מרבית זמנה לבדה עם הילדים. זאת לצד עבודתה המיומנת והמסורה
כמורה, כמבשלת, כאקונומית, ופעילותה העניפה בשטח החברתי – בועדות שונות ובמזכירות
המשק. יוכה התברכה במוסר עבודה גבוה ביותר ותרומתה היתה מעבר לנורמה. מעולם לא
דחתה פניות לתורנויות נוספות ולסיוע היכן שנדרש. פעמים רבות, אחרי יום עבודה בקבוץ
היתה נוסעת לכפר ויתקין כדי לסייע להורים בעבודות הבית והמשק וחוזרת בלילה
לנחשולים כדי לא להפסיד יום עבודה, וכך, וכך בהמשך נהגה גם עם אחיותיה.

במשך השנים התבגרו הילדים,
נולדו נכדים ויוכה עוזרת . . .

באמצע שנות ה-70 התחילו בעיות
הלב – אישפוזים תכופים וניתוח ויוכה תמיד מתאוששת וחוזרת לפעילות – בקופת בית,
בלימודים, בציור ומאוחר יותר בארכיון הקבוץ. כל זאת בחכמה במסירות ובתבונת כפיים.

היתה ליוכה יכולת מופלאה  להתגבר על קשיים פיזיים ונפשיים ולהמשיך
בפעילות למרות המגבלות הפיזיות, כל כך הרבה שנים. גיבורה אמיתית!