דפי הנצחה

 קורות חייה

כינויים : תיקי , תקווש

שמה ניתן לה על ידי אמא בהשראת ההמנון של " התקווה " .

שם משפחתה : קוגוט, ושם משפחה הקודם היה עמילוב

נולדה בתאריך 3.4.1937 , בארץ ישראל בעיר תל אביב.

השפות בה דיברו בבית ההוריה היו רוסית , טורקית ועברית.

תקווה הייתה אחת מבין 7 אחים ואחיות , 4 בנים ו3 בנות.

שש שנים גרו הוריה ומשפחתה ברחוב י.ל פרץ, ליד שכונת הקווקזים. השכונה נקראה כך כי רובה הייתה מאוכלסת על ידי אזרחי קווקז שעלו לארץ בשנת 1924,

משפחה עברה בהמשך לרחוב שטיין , באזור נווה צדק , שם תקווה בילתה את רוב ילדותה.

בעת שפרצה מלחמת השחרור הייתה בת 11, היא הצטרפה לתנועת "הנוער העובד והלומד" בתקופה זו עם קום המדינה הגיעו עולים חדשים רבים לאזור בו גרה והאווירה בשכונה הייתה מאוד עליזה.

בצבא שירתה סבתי בנח"ל במחנה 80. את תקופת הנח"ל היא עברה בשרות הקיבוץ שדות-ים. לקראת סוף שירותה בצבא התחתנה עם שייקה , עזבה את גרעינה בשדות ים והצטרפה לקיבוץ נחשולים.

לשייקה ותקווה נולדו 4 ילדים : איתן, נעמה, ליאור ונדב ו12 נכדים מכל הילדים יחדיו.

בקיבוץ במשך השנים עבדה תקווה בפעוטון, במטבח ילדים , מטבח דיאטה, אם בבית הארחה , מטפלת מיתולוגית של כיתת ימית , מרכזת מתפרת ילדים ולאחר מכן פתחה מתפרה עצמאית בה עיצבה בגדים לכל הגילאים.

תמיד אהבה והייתה מוכשרת בעבודות היד בסריגה וריקמה.

בעשור האחרון המשיכה להחכים על אף שחלתה באלצהיימר כשלמדה שיעורים בנושאים שונים במרכז מירב, ובבית יורם במועדון המבוגרים של נחשולים.

מחלת האלצהיימר הייתה חומקת מעיני רבים כשהייתה מאלתרת באלגנטיות באמצע שיחה לאחר שזיכרונה בוגד בה.

את מרבית חייה מילאה בשיר וחגיגה ביחד עם בן זוגה שייקה , שניהם דאגו לאסוף חברים רבים לצידם ושתפו חוויות ביחד מטיולים שונים

גם בימיה האחרונים אהבה להאזין לשירי ארץ ישראל ושרה את כל המילים

הייתה מלאת שמחת חיים עד יומה האחרון

יהי זכרה ברוך